עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
shelleyyehavDarkEagle
נושאים
משהו על עצמי
17/03/2014 23:44
yahav
דיכאון, פגיעה עצמית, כאב, רגשות, חוויות
היי (:
אממ.. עבר זמן מהפעם האחרונה שרשמתי פוסט כלשהו פה /:

אוקיי אז אממ..
קודם כל אני ממש מקווה שלא תשפטו אותי פה או משהו כזה /:
אני לא הכי יודע איך בדיוק להתחיל לדבר על זה כלכך, אז אני מצטער על הכתיבה שלי אם היא גרועה קצת או משהו כזה.
אני פשוט יהיה דיי ישיר אני מניח.. אז אני חותך את עצמי /:
ואני מקווה שלא תשפטו אותי או תחשבו שאני עושה את זה בשביל תשומת לב או משהו כזה.
אז אני מניח שאני פשוט אולי קצת יספר על זה כאן.
אז ההתחלה..
אממ.. עכשיו אני בכיתה י', והפעם הראשונה שאני זוכר שאני חתכתי את עצמי, הייתה בשיעור פיזיקה בתחילת שנה של כיתה ט'
אני ישבתי בסוף של הכיתה לבד, וגם ככה לא אחד לא היה אכפת ממני באותה תקופה, ואם לומר את האמת, זה היה בכלל בטעות הפעם הראשונה /:
אני זוכר שאני הוצאתי את הסכין מהמחדד שהיה לי, ואני זוכר שסתם חתכתי איתו נייר מהמחברת שלי רק מתוך שעמום, אבל גם באותה תקופה דיי היה לי סוג של דיכאון אולי אני מניח, ופשוט הרגשה חרא כזאת ואף אחד לא היה מדבר איתי ודברים כאלה, ואני זוכר גם שעוד בחופש הגדול לפני ט' התחיל אצלי כל ההרגשה הזאת וההתרחקות של ה"חברים" שלי, ועוד בחופש הגדול אני הייתי פשוט שורט את עצמי עם סכין, אבל לא חתכתי, לא היה לי את האומץ.
אוקיי אז אממ.. חזרה לפעם הראשונה, אז כמו שאמרתי קודם זה היה בטעות, בזמן שסתם השתעממתי עם הסכין הזה בטעות נחתכתי ממנו /:
ומאז בערך אני חושב שההתמכרות הזאת התחילה אצלי, אבל אני תמיד ידעתי שזה לא טוב, שלא אמורים לעשות את זה
אבל לא היה אכפת לי מעצמי, וזה פשוט גרם ועדיין גורם לי להרגיש ממש טוב, אבל עדיין אני ניסיתי להפחית את זה כמה שאני יכול, לא להגזים עם זה.

מאז הפעם הזאת, אני פשוט זוכר שאז היה לי את האומץ הזה, את האומץ לפגוע בעצמי במכוון ולא בטעות.
מאז הפעם הזאת אני חושב שההתמכות הזאת התחילה אצלי, התמכרות לפגוע בעצמי.
אני זוכר הרבה פעמים שהיה קורה משהו שהיה ממש פוגע בי, או שסתם הייתי בהרגשה ממש רעה
ושהייתי מתחיל פשוט לבכות, או כשאני מול המחשב או כשאני במיטה בחדר שלי, אני פשוט הייתי בוכה
אבל בכי כזה שאני לא הייתי מצליח להירגע ממנו, ואז אני פשוט הגעתי למצב שהייתי לוקח את הסכין, ומניח אותו על כנגד היד שלי
ומפעיל קצת לחץ ולוקח כמה שניות כדי לאזור קצת אומץ, וברגע שהיה לי את האומץ הזה פושט הייתי מושך את הסכין על היד שלי ומחכה
ולאחר כמה שניות אני מתחיל לראות את הדם שלי נוזל החוצה מהחתך הזה
וקשה לי אפילו לתאר את ההרגשה הזאת, כמה שניות לאחר שעשיתי את זה פשוט הצלחתי להפסיק לבכות, ופשוט התרכזתי בכאב הזה ובתחושה שזה נתן לי, תחושה של הקלה ממש חזקה, ואז פשוט נהנתי לראות את הדם שלי נוזל.

אני גם זוכר שהיו לי תקופות שאני הייתי פשוט הולך עם סכין של מחדד שמוחבא במגן של הפלאפון שלי.
הייתה גם פעם אחת, שאני הייתי בכיתה אחרי הפסקה והמורה עוד לא הגיעה
ואני זוכר שכל הילדים היו בכיתה, וכולם היו שם עם חברים שלהם, ואני הייתי כמו אוויר, אף אחד לא שם לב אליי
ואני זוכר שבאותו רגע הרגשתי ממש רע, הרגשתי לבד, הרגשתי שאין לי אף אחד
ואז התיישבתי על שולחן באמצע של הכיתה, במקום דיי גלוי אני מניח
ואני זוכר שהוצאתי את הסכין שלי מהמגן של הפלאפון, ופשוט חתכתי את עצמי שם, באמצע של הכיתה, במקום שכל אחד היה יכול לראות אותי
אבל לא, אף אחד לא ראה, לאף אחד לא היה אכפת, לאף אחד לא היה אכפת ממני שם.

גם לפני לא כלכך הרבה זמן, כמה שבועות בערך, אני זוכר שכמה ידידות שלי התחלתי להרגיש שהן מתרחקות ממני, ושהן לא רוצות עוד לדבר איתי בכלל, ושגם אולי אפשר לומר שטיפה התנהגו אליי לא יפה כלכך, ואני זוכר שהרגשתי בגלל זה ממש חרא, ואני זוכר שישבתי בבית בחדר ורציתי לפגוע בעצמי, אבל לא הפעם, הפעם אני התקשרתי לידידה אחרת שלי, שהיא אמרה לי שמתי שאני מרגיש חרא ישר להתקשר אליה ולדבר איתה
וזה מה שעשיתי, התקשרתי.. ואני זוכר שהתחלתי לדבר איתה ולהסביר לה איך אני מרגיש ומה קורה, ופשוט באמצע שאני מדבר איתה אני מתחיל לבכות, אני מרגיש נורא ויורדות לי דמעות שאני לא יכול להפסיק, אני לא יכולתי להוציא מילה מהפה שלי אפילו, אני לא יודע איך לתאר את איך שהרגשתי באותם רגעים, ואני זוכר שהיא הצליחה להרגיע אותי ולעודד אותי קצת, ואני ממש מודה לה על זה, אני מודה לה על האכפתיות שלה ועל העזרה שלה, שהיא תמיד שם בשבילי.
בכל מקרה, אחרי כמה ימים מאז, יצא לי לדבר עם הידידות שהתרחקו ממני, ואני זוכר שזה היה בדיוק ביום שנסענו מהבית ספר לחיפה למשהו שם, אז דיברתי עם הידידות בהפסקה בבוקר לפני הנסיעה
ואני זוכר שפשוט עמדנו שם כמה דקות בשתיקה, אף אחד לא אמר כלום
עד שאחת מהן שברה את השתיקה ופשוט אמרה לי איך הן מרגישות ושהן פשוט רוצות דיסטנס ממני, אבל זה הרגיש לי יותר כאילו הן פשוט לא רוצות יותר לדבר איתי, זה הרגיש שהן פשוט מנתקות לגמרי את הקשר איתי.
עכשיו אני לא יודע איך לתאר את איך שהרגשתי באותו הרגע, אני הרגשתי שעולם שלי מתפרק, אני הרגשתי שכבר אין לי כלום יותר, הרגשתי שאין לי יותר סיבה לחיות.
אני זוכר שהיה צלצול והן חזרו לכיתה שלהן, ואני.. אני ישבתי אחר כך על הדשא בכניסה לבית ספר לכמה דקות עד שהרגשתי שפשוט מתחילות לנזול לי דמעות, ולא רציתי שיראו אותי במצב כזה אז הלכתי לאיזה פינה בבית ספר שלא היה שם אף אחד, ופשוט ישבתי שם לבד ולא הצלחתי להחזיק את עצמי עוד, פשוט ישבתי שם ובכיתי וירדו לי דמעות, ורק אחרי כמה זמן שנרגעתי, רק אז הלכתי לכיתה ומשם לאוטובוסים ונסענו, ופשוט כל היום הזה היה הרוס בשבילי, הרגשתי חרא כל היום הזה.
גם לאחר היום היום הזה, אני זוכר שפגעתי בעצמי כמה פעמים בגלל כל הסיטואציה הזאת.

ואממ.. עכשיו, עכשיו אני עדיין מתמודד עם כל זה
עדיין קשה לי ואני עדיין פוגע עצמי, בימים האחרונים שאני שמתי לב שאני פשוט שורט את עצמי עם הסכין, רק בגלל שזה נותן לי הרגשה טובה, את ההרגשה הזאת של ההקלה, ואני ממש מנסה כמה שאני רק יכול לא להגיע ליותר מזה, וגם עם זה להפסיק, אבל לא הכי מצליח לי בנתיים ):

אז אממ.. נראה לי שהגעתי לסוף כאן /:
חשוב לי ממש לומר עכשיו שאני ממש אבל ממש לא מעודד שום צורה של פגיעה עצמית
אני כאן סיפרתי על חלק מהחוויות האישיות שלי עם זה, ואני ממש מקווה שאף אחד לא יצטרך אפילו להתחיל עם זה
ובבקשה אל תתחילו, כי זה פשוט התמכרות ):
אז אממ.. אם מישהו באמת הגיע על לכאן וקרא הכל, אז ממש תודה
ואני ממש מקווה שלא חפרתי כאן יותר מידי /:
ואני מצטער אם הכתיבה שלי לא כלכך טובה

תודה על הקריאה, ואני ממש מצטער שיצא כלכך ארוך /:
יהב
9 תגובות
אהבה /:
04/02/2014 21:50
yahav
אהבה, דיכאון, דחייה, רגשות, כאב
היי /:
אז אממ.. בפוסט הקודם אמרתי שאני אנסה לא להיעלם כלכך שוב, והנה אני כאן שוב, צריך לפרוק ):

אז אממ.. היה לי קראש כזה על מישהי מהכיתה שלי במשך הרבה זמן, בערך כשנתיים ועם הזמן זה הפך להיות יותר מסתם קראש,
אך אף פעם לא היה לי את האומץ לספר לה על זה, אף פעם לא היה לי אפילו את האומץ לנסות לדבר איתה, ובפעמים המעטות שכן הצלחתי לאזור אומץ לדבר איתה זה תמיד התפוצץ לי בפרצוץ /:
כשאני אומר שזה תמיד התפוצץ לי בפרצוף אני מתכוון שהיו פעמים שהייתי מנסה לדבר איתה והיא הייתה עונה שלי בצורה ממש יבשה, או שהיא הייתה פשוט מתעלמת ממני לגמרי, או שהיא לא הייתה מסתכלת עליי אפילו כשדיברתי.
היו אפילו פעמים שהייתה פעילות חברתית בכיתה והיא ועוד מישהי איחרו לפעילות הזאת ונשאר קצת מקום לעוד כיסאות רק לידי, אז שניהן באות לכיוון שלי, ואני רואה איך היא פשוט מנסה להתיישב כמה שיותר רחוק ממני, וברגע שביקשו מכולם לעמוד היא פשוט עברה מקום לצד השני של המעגל הזה, הצד הכי רחוק ממני, ואני לא יודע אפילו איך לתאר כמה זה פגע בי באותו הרגע.
היה עוד מקרה שקרה גם לפני כמה ימים, שעליו עדיין לא סיפרתי לאף אחד (אבל מי שיקרא כאן ידע חח), אז מה שקרה לפני כמה ימים היה בעצם כאשר התבטל לכיתה שלי שיעור ספורט אז אני הלכתי לכיתה שלי לשבת שם בינתיים, ובכיתה ישבו הבחורה הזאת שיש לי רגשות כלפיה, ויש שם עוד מישהו מהכיתה שהיה במחשב והיא ישבה לידו ורק שניהם היו שם, אני נכנסתי לכיתה והתיישבתי מולם, ובערך אחרי כמה שניות אני פשוט רואה אותה נעמדת ופשוט יוצאת מהכיתה, פשוט הולכת משם כמה שניות אחרי שאני נכנסתי לכיתה, אז מה אני בדיוק אמור להבין מזה? /:

אז בכל מקרה, היום אחרי שנתיים שלא היה לי אומץ לספר לה על מה שאני מרגיש, אני פשוט קיבלתי מן אומץ כזה ופשוט החלטתי לשלוח לה הודעה בפייסבוק, וכן אני יודע שהייתי צריך לעשות את זה פנים מול פנים ואני מתחרט שבסוף עשיתי את זה בפייסבוק ):
אז ההודעה לא הייתה כלכך ארוכה, בהודעה פשוט רשמתי לה שאני ממש מחבב אותה כבר הרבה זמן, ושאני מתבייש לדבר איתה ושהחלטתי לספר לה על זה, ובסוף של ההודעה אני התנצלתי אם גרמתי לאי נעימות כלשהי.
ואחר כך אני פשוט מחכה ומחכה בערך עשר דקות, עשר דקות מלחיצות, עשר דקות שכל דקה בהן הגוף שלי פשוט רעד והלב שלי דפק מהר וחזק, וקשה לי להסביר את ההרגשה שהייתה לי בעשר דקות האלה, אבל לבסוף הצלחתי קצת להירגע, אבל אז נכנסתי לפייסבוק וראיתי אותה מקלידה, מצד אחד שמחתי לראות את זה כי זה אומר שהיא פשוט התעלמה ממני לגמרי, אבל מצד שני אני נלחצתי עוד יותר, ואני רציתי לראות את התשובה שלה אבל בנוסף אני גם לא רציתי לדעת, וזה משהו שקשה לי להסביר אז מצטער אם לא הבנתם /:

בכל מקרה, היא שלחה לי הודעה לא כלכך ארוכה שבה היא בעצם אומרת לי שהיא ממש מצטערת אבל היא פשוט לא רואה אותי בצורה הזאת ושאני אחלה בן אדם ):
ובגלל שגם רשמתי לה שאני מתבייש לדבר איתה אז היא ענתה לי על זה ורשמה לי שאין לי מה להתבייש לדבר איתה, שזה אולי ניחם אותי בצורה מסויימת, אבל עדיין זה ממש ביאס אותי ונכנסתי למצב רוח רע כזה ולא היה לי חשק לכלום.

ואממ.. זהו בערך נראה לי /:
אני ממש מצטער שיצא כלכך ארוך, ותודה שלכל מי שקרא עד הסוף, אני מעריך את זה (:
אז ביי בנתיים, ונתראה בפוסט הבא אני מניח חח (:
9 תגובות
לא יודע איזה כותרת לרשום לזה /:
02/02/2014 22:15
yahav
אז אממ.. היי? אני מניח
זה דיי הפוסט השני שלי כאן, ובערך רק הפעם השנייה בחיים שלי שאני כותב /:
אז מצטער שלא הייתי פעיל הרבה זמן(אם זה היה אכפת למישהו שלא הייתי כאן ורשמתי).
אז אממ.. אני דיי לא רשמתי כי אפשר לומר שאני לא כלכך הייתי בטוח בעצמי, וגם לא כלכך ידעתי על מה עוד אפשר לרשום וכאלה /:
וכנראה שזה אולי יהיה ככה במשך עוד כמה זמן עד שאני ארגיש יותר בנוח לשתף כאן בבלוג, אבל אני כן אנסה להיות יותר פעיל ולא "להיעלם"(אם אפשר לומר).

אז משום מה עכשיו אני פשוט מרגיש צורך כזה פשוט לפרוק כזה, אז החלטתי לנסות לכתוב כאן בבלוג ולקוות שאולי זה יעזור קצת איכשהו.
אז אממ.. אפשר לומר שכבר דיי נמאס לי /:
נמאס לי להרגיש חרא כל יום.
נמאס לי לסבול כמעט כל יום.
נמאס לי כל יום פשוט להילחם בעצמי כלכך חזק רק בשביל לא לפגוע בעצמי שוב, במיוחד כשבפנים אני באמת מרגיש שאני כבר רוצה את זה וזה קשה לי.
נמאס לי כל יום לחשוב על המוות, נמאס לי כל הזמן להריץ כל מיני תרחישים בראש שלי שקשורים למוות שלי.
נמאס לי כל פעם לחשוב על למי אני יחסר אם אני כבר לא יהיה כאן, מי יבכה, מי ירצה שאני יחזור, מי יתגעגע אליי.
ונמאס לי כל פעם להגיע למצב של דמעות תמיד כשאני חושב על הדברים האלה.
זה נהייה קשה יותר ויותר עם כל יום שעובר, ובזמן האחרון זה נהייה אפילו יותר קשה עם דברים שקורים כאן.

אז אממ.. זהו בערך, זה מה שיש לי ואני מוכן לפרוק כאן בינתיים.
אז ביי בינתיים אני מניח
שיהיה לכם יום טוב, וניפגש שוב בפוסט הבא(בתקווה בקרוב חח)
5 תגובות
פוסט ראשון /:
16/11/2013 22:29
yahav
היי /:
אני דיי חדש בכל העניין הזה של כתיבה וכל זה, זאת פעם ראשונה שאני כותב ואני לא יודע כלכך איך לכתוב בצורה טובה או שתעניין או משהו כזה /:
אז נתחיל? /:
אממ.. אני בן 16 ואני לבד /:
אבל לא לבד מבחינה חברתית, כן יש לי חברים, וחברים מאד טובים.
אני מתכוון ללבד מבחינה של זוגיות, אף פעם לא הייתה לי חברה או מישהי שאהבה אותי בחזרה.
אף פעם לא הלך לי בזוגיות, אף פעם לא הגעתי למצב של זוגיות /:
תמיד איכשהו מצאתי את עצמי נפגע ונפגע כל פעם מחדש וכל פעם יותר ויותר כואב, ועדיין אני נפגע מזה.
הנושא הזה נהיה דיי מרכזי בחיים שלי, אני מקדיש לזה דיי הרבה זמן ומחשבה, אך בנוסף לזה עקב מה שעברתי זה נהיה גם נושא מאד רגיש.
וגם ככה אני בן אדם שהוא דיי ביישן סגור ורגיש כזה, קשה לי מאד להיפתח ולהתחבר עם אנשים, וזה גורם לכל זה להיות אפילו יותר קשה עבורי, כי גם אם אני רוצה לפרוק ולדבר עם מישהו על מה שעובר עליי, אין לי הרבה אנשים שאני יכול לפנות אליהם, אך יש לי כמה ידידות מאד טובות שאני יודע שאני יכול לספר להן והן יקשיבו.
ואממ.. זהו בערך, אין לי כלכך עוד משהו לרשום עכשיו.
תודה שקראתם (:
14 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון